דיקט מתגאה בכוח אחיזה- של בורג מעולה, חוזק גבוה, ומאופיין בחוסן שלו, בליעת קול ובידוד חום. יש לו גם תכולת לחות נמוכה (בין 10% ל-13%), קל לעיבוד, ויש לו את מגוון היישומים הרחב ביותר.
דיקט יציב יותר מעץ מלא, אך הוא רגיש לנזקי רטיבות. לכן יש להימנע משימוש בו במטבחים ובחדרי רחצה במהלך הבנייה.
שיטות עיבוד דיקט כוללות חיבור מכונה וחבור ידני. שחבור יד כרוך בהחדרה ידנית של רצועות עץ לתוך הדיקט. רצועות העץ חוות פחות כוח דחיסה, וכתוצאה מכך שחבור לא אחיד, מרווחים גדולים וכוח אחיזה לקוי של-הציפורניים. זה לא ניתן לניסור והוא מתאים רק לתתי פרויקטים מסוימים בדקורציה, כמו שכבת תחתית לריצוף עץ מלא. חיבור מכונה, לעומת זאת, חווה כוח דחיסה גדול יותר, וכתוצאה מכך מרווחים מינימליים, שחבור חלק, כושר נשיאת עומס אחיד ומבנה קומפקטי שפחות נוטה לעיוות במהלך שימוש ארוך-.
בגלל הבדלים בחומר, האיכות משתנה. דיקט מסווג ל"דרגה מעולה", "כיתה א'" ו"כיתה מוסמך" על בסיס איכות החומר ומרקם פורניר פני השטח. חברות מסוימות מתייגות את הלוחות שלהן כדרגה א', כפולה א' או משולשת א', אבל זה רק נוהג עסקי ואינו עומד בסטנדרטים הלאומיים; תיוג כזה אינו מותר עוד בשוק.
ישנם סוגים רבים של עצים המשמשים לדיקט, כגון צפצפה, ליבנה, אורן ופולוניה. ביניהם, צפצפה וליבנה נחשבים לטובים ביותר, מכיוון שהם צפופים, לא רכים מדי ולא קשים מדי, בעלי כוח אחיזה- חזק בציפורניים ואינם מתעוותים בקלות. פאולוניה, לעומת זאת, קלה ורכה מאוד, סופגת הרבה לחות, בעלת כושר אחיזה של-ציפורניים גרוע וקשה לייבוש. לוחות העשויים מפולוניה נוטים להיסדק ולהתעוות כאשר הלחות מתאדה במהלך השימוש. אורן, בהיותו קשה, קשה ללחיצה, בעל מבנה שחבור גרוע, כוח אחיזה- של הציפורניים גרוע ומקדם דפורמציה גבוה.